אודות

שמי שלי שירה לבקוביץ', בת 49, אמא לשני בנים מדהימים ומאתגרים לא פחות, הקטן מבניהם על הרצף האוטיסטי – המתנה הגדולה ביותר שהעניק לי הבורא.
נולדתי בת אמצעית להוריי וגדלתי כילדה שקופה בבית שהמזל לא שפר עליו. אמי הייתה חולה בגופה ונפשה ואבי מנותק רגשית ומנטלית מכל מי שחי סביבו.
במשך שנים האשמתי אותם שמעולם לא חיבקו אותי או אמרו לי מילה טובה. שהעצימו את החולשות שלי והשרישו בי אמונה ש-״אין לי מה להציע לעולם״. האשמתי אותם על חוסר הביטחון, תחושת האשמה, הפחד וההלקאה עצמית. על שלא הבחינו בשינוי שחל בי בעקבות התעללות מינית שחוויתי בגיל 6 ובעיקר על ששתקתי והדחקתי כי לא היה למי לפנות.
בגיל 18 וחצי אתגרתי את עצמי ועברתי לגור בתל אביב. יצר ההישרדות לא אפשר לי לעצור ולהקשיב לסימני היקום, להבין ‏את משמעות הריטואל שחזר על עצמו כל פעם בלבוש אחר. לימים הבנתי עד כמה ההתעללות השפיעה על ההתנהלות שלי והטיחה בי נזקים שהפכו ברירת מחדל של המוח וניהלו אותי במופתיות.